רי"ף נדרים ב׳

1 נימוקי יוסף פתח ↗

נדר גדול נדר. ואם לא קיים עובר בבל יחל דברו ואיכא מ"ד דשפיר מיקרי נדר דומיא דצדקה דמקריא נדר אע"ג דהויא בלשון ה"ז לצדקה הכא נמי מקרי נדר מכי מקבל עליה כיון דקא עביד מצוה ואחרים פירשו דנדר לאו דוקא חדא דנדרים איסור חפצא הוא ולא שייכי בה עשה ותו דבגמ' דף ח. מקשי' עלה והלא מושבע ועומד משמע דבשבועה עסקינן אלא ה"ק שבועה גדולה היא ואם לא קיים שבועתו לוקה עליו משום בטוי כמי שנשבע שיאכל ולא אכל:

2 נימוקי יוסף פתח ↗

מושבע מהר סיני. בעסק התורה והמצוה שזו היא תורה שבעל פה:

3 נימוקי יוסף פתח ↗

עליו להשכים. על האומר מוטל להשכים תחלה ואפילו הוא הרב והיה נראה שלא אמר כן אלא לזרז תלמידו והביא ראיה מדכתיב יחזקאל ג׳:כ״ג והנה שם כבוד ה':

4 נימוקי יוסף פתח ↗

מתנו. שמלמדין לאחרים:

5 נדרים פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: יָדַע מַאן שַׁמְתֵּיהּ, מַהוּ דְּלִישְׁרֵי לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁמּוֹתֵיהּ שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ, לְמִישְׁרֵי לֵיהּ לָא שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אָשֵׁי: שַׁמְּתֻיהּ וּשְׁרוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן,

7 נימוקי יוסף פתח ↗

בעל מהו. פשיטא ליה דאחר נעשה שליח לחרטת חברו ואפילו בלא שליח אם אפשר שידע המתיר שהנודר מתחרט היה יכול להתיר כדתניא סוף קדושין דף פא. אישה הפרם וה' וגו' במה הכתוב מדבר בשמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה וה"ה לחכם אבל בבעל איכא למיחש שמא יוסיף על חרטת אשתו מפני שקשה בעיניו הנדר או שמא לא שאלה היתר אלא לבעלה ואין רצונה שיבאו הדברים לפני אחר דאדעתא דהכי לא נתחרטה:

8 נימוקי יוסף פתח ↗

תלמידא באתרא דרביה. דהא רבינא מפני שהיה במקום ר"א שהיה רבו כדאיתא פרק הדר דף סד. לא רצה להתיר לה אע"פ שהיה תלמיד חבר וא"ת דילמא שלא משום האי טעמא הוה אלא משום דתנן במס' נגעים פ"כ כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי אשתו כבר תירץ רבינו שמשון ז"ל דההוא ביחיד אבל רבינא הוה מצי לכנופי תרי בהדיה אי לאו דתלמיד הוה ומיהו בנטילת רשות הוה לישרי לי' אלא שרבינא רצה להחמיר על עצמו:

10 נימוקי יוסף פתח ↗

ושמתא אפילו באתרא דרביה. הא לא שמעי' מהכא אלא משום דאמרן דלא שרי נדרא משמע לאו דוקא נדרא:

11 נימוקי יוסף פתח ↗

דף ט מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה וכו'. פי' כנדרי רשעים מפני שהרשעים דרכם לידור אם אמר הריני או עלי או הימנו:

12 נימוקי יוסף פתח ↗

טוב מזה שאינו נודר כל עיקר. דלעיל מהאי קרא כתיב את אשר תדור שלם ואפילו הכי כתיב בתריה טוב אשר לא תדור דמשמע שהוא טוב שלא ידור כלל משידור וסופיה דקרא מתפרש הכי משתדור דשמא לא תשלם מי שנודר ומקיים ודריש ליה לקרא כפשטיה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם הא אם תדור ותשלם טוב מכלן והשתא קס"ד דאינהו בין בנדר בין בנדבה פליגי שלשון נדר כולל הוא לשניהם ללישנא דקרא ועוד מדקאמר ר"מ שאינו נודר כל עיקר:

13 נדרים פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אָדָם מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ לָעֲזָרָה, וּמַקְדִּישָׁה, וְסוֹמֵךְ עָלֶיהָ, וְשׁוֹחֲטָהּ.

14 נדרים פתח ↗

אֵימָא סֵיפָא: וְכוּלָּן ״לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר. וְהָתְנַן: ״לַקָּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר ״לְקָרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ״. לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאָמַר ״לָא לְאִימְּרָא״, הָא דְּאָמַר ״לְאִימְּרָא״.

15 נדרים פתח ↗

16 נדרים פתח ↗

17 נדרים פתח ↗

18 רי"ף נדרים פתח ↗

עליה בחדא ס"ל בחדא דלית ליה מכלל לאו וכו' ופליג עליה בחדא בקרבן. רב אשי אמר הא דאמר לחולין הא דאמר לא חולין דמשמע לא ליהוי חולין אלא קרבן: דף יג ע"א מתני' האומר קרבן עולה מנחה חטאת שלמים תודה שאני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך ידי עושות עמך רגלי מהלכות לך אסור: גמ' ר"מ אוסר והתניא מודים חכמים לר"י באומר הא קרבן הא עולה הא חטאת הא מנחה הא תודה הא שלמים שאוכל לך מותר שלא נדר זה אלא בחיי קרבן דף יג ע"ב ל"ק הא דאמר הא קרבן והא דאמר חי קרבן אמר הא קרבן אסור אמר חי קרבן מותר מאי טעמא חיי קרבן קאמר וכן הלכתא. פי מדבר עמך ורמינהי חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות חומר בנדרים שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר רשות משא"כ בשבועות וחומר בשבועות שהשבועו' חלות בין על דבר שיש בו ממש ובין על דבר שאין בו ממש משא"כ בנדרי' באומר יאסר פי לדבורי ידי למעשיהן ורגלי להלוכן דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאיני מדבר עמך ש"מ: הדרן עלך כל כנויי נדרים

22 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם״ ״קוּנָּח״ ״קוּנָּס״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַקׇּרְבָּן. ״חֶרֶק״ ״חֶרֶךְ״ ״חֶרֶף״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַחֵרֶם. ״נָזִיק״ ״נָזִיחַ״ ״פָּזִיחַ״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לִנְזִירוּת. ״שְׁבוּתָה״ ״שְׁקוּקָה״, נוֹדֵר בְּ״מוֹהִי״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַשְּׁבוּעָה.

23 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ אִיתְּמַר כִּינּוּיִין, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לָשׁוֹן שֶׁבָּדוּ לָהֶם חֲכָמִים לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ״. וְטַעְמָא מַאי תַּקִּינוּ רַבָּנַן כִּינּוּיִין? דְּלָא לֵימָא ״קׇרְבָּן״. וְלֵימָא ״קׇרְבָּן״? דִּילְמָא אָמַר ״קׇרְבָּן לַה׳״. וְלֵימָא ״קׇרְבָּן לַה׳״? דִּילְמָא אָמַר ״לַה׳״ וְלָא אָמַר ״קׇרְבָּן״, וְקָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

24 נדרים פתח ↗

לֵימָא כְּתַנָּאֵי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין — אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין — מוּתָּרִין. מַאי לָאו: מַאן דְּאָמַר כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין אֲסוּרִין, קָסָבַר כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן. וּלְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִים, קָסָבַר לָשׁוֹן שֶׁבָּדוּ לָהֶן חֲכָמִים? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כִּינּוּיִין לְשׁוֹן אוּמּוֹת הֵן, וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: בְּהָנֵי נָמֵי מִשְׁתַּעִי אוּמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: בְּהָנֵי לָא מִשְׁתַּעִי אוּמּוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מִשּׁוּם כִּינּוּיִין, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מִשּׁוּם כִּינּוּיִין. הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְדָרִים? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַקְנֵמְנָא״ ״מַקְנַחְנָא״ ״מַקְנֵסְנָא״. הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דְּחֵרֶם? תָּנֵי מַפְשָׁאָה: ״חֲרָקִים״ ״חֲרָכִים״ ״חֲרָפִים״. כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְזִירוּת? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַחְזֵקְנָא״ ״מַנְזַחְנָא״ ״מַפִּיחְנָא״.

25 נדרים פתח ↗

הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְדָרִים? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַקְנֵמְנָא״ ״מַקְנַחְנָא״ ״מַקְנֵסְנָא״. הֵיכִי דָּמֵי כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דְּחֵרֶם? תָּנֵי מַפְשָׁאָה: ״חֲרָקִים״ ״חֲרָכִים״ ״חֲרָפִים״. כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּנְזִירוּת? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״מַחְזֵקְנָא״ ״מַנְזַחְנָא״ ״מַפִּיחְנָא״.

27 נדרים פתח ↗

כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין דִּשְׁבוּעָה הֵיכִי דָּמֵי? ״שְׁבוּאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״ ״שְׁקוּקָאֵל״. שְׁבוּאֵל? שְׁבוּאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם מַשְׁמַע! אֶלָּא: ״שְׁבוּבָאֵל״ ״שְׁבוּתִיאֵל״ ״שְׁקוּקָאֵל״ מַהוּ? אָמַר שְׁמוּאֵל: אָמַר ״אַשִּׁיבְתָּא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״אַשְׁקִיקָא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״קָרִינְשָׂא״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.

28 נדרים פתח ↗

״נָדַר בְּמוֹהִי הֲרֵי אֵלּוּ כִינּוּיִין״. תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״בְּמוֹהִי״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״בְּמוֹמָתָא דַּאֲמַר מוֹהִי״ — הֲרֵי אֵלּוּ כִּינּוּיִין לַשְּׁבוּעָה.

29 נימוקי יוסף פתח ↗

הרי זה נדר בקרבן. כלומר בדבר הנדור דהני כולהו דבר הנדור נינהו והכי אמרינן לקמן דף יד. כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור:

31 נימוקי יוסף פתח ↗

האוסר ירושלים לא אמר כלום. רבי יהודה מודה כירושלים שהוא נדר אבל שמעיה לת"ק דאפילו בלא כ"ף הדמיון כדתנן לקמן דף יג. קרבן שאוכל לך אסור ופליג עליה ר' יהודה בהא לומר דכל היכא דלאו בכ"ף קאמר לאו מידי הוא:

33 נדרים פתח ↗

תַּנְיָא: ״חוּלִּין״ ״הַחוּלִּין״ ״כְּחוּלִּין״, בֵּין ״שֶׁאוֹכַל לָךְ״ וּבֵין ״שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ״, — מוּתָּר. ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״ — אָסוּר. ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר.

34 נימוקי יוסף פתח ↗

ה"ג לא חולין שאוכל לך אסור. בשתי תיבות ולפיכך אסור דא"צ למידק מכלל לאו דודאי כך הוא לא חולין כמו קרבן דאין אמצעי ביניהם ומה שאינו חולין הוא קרבן וכאילו הוא קרבן יהא שאוכל לך הלכך אסור אפי' לר"מ ומתני' דמפרשינן דאסור משום מכלל לאו כדאיתא בגמ' היינו מפני שהיא לחולין במלה אחת ומשום שסתם נדרים להחמיר פרשינן ליה כשתי תיבות כדפי' במתני' ולא אתיא כר"מ דאילו לר"מ מותר הוא דמכלל לאו דמי:

1 א"ר גידל א"ר האומר אשנה פרק זה או מסכת זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל.

2 והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה מאי קמ"ל דאפילו לזרוזי בעלמא היינו דר"ג קמייתא הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית:

3 א"ר גידל א"ר האומר נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים שנאמר ויאמר ה' אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר עמך אותך ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד:

4 א"ר יוסף נדוהו בחלום צריך י' בני אדם להתירו והוא דתני הלכתא אבל מתנו ולא תנו לא ואי ליכא דתני אפי' מתנו ולא תנו ואי ליכא אזיל ויתיב אפרשת דרכים ויהיב שלמא לבי עשרה עד דמקלעין עשרה דתנו הלכתא.

5 א"ל רבינא לרב אשי ידע מאן שמתיה מהו דנשרי ליה אמר ליה לשמותי שוויה שליח למשרי לא שוויה שליה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי שמתוהו ושריוהו בחלמא מהו.

6 א"ל כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דבר בטל.

7 רבינא הו"ל נדרא לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו א"ל אי מכנפין אין אי לא לא.

8 ש"מ תלת ש"מ לא שרי למשרי נדרא באתרא דרביה.

9 וש"מ כי מיכנפי שפיר דמי. וש"מ לכנופי לא.

10 ויחיד מומחה שרי שמתא ואפי' באתרא דרביה:

11 דף ט ע"א מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן:

12 גמ' מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר"מ ולא ר"י דתניא את אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ ר"י אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם ואסקי' מתני' דף י ע"א ר"י היא. וכי קאמר ר"י בנדבה בנדר לא קאמר. והקתני טוב מזה ומזה נודר תני נודב. ומ"ש נדר דלא דילמא אתי לידי תקלה נדבה נמי אתי לידי תקלה.

13 ר"י לטעמיה דאמר מביא אדם כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך ידו עליה ושוחטה:

14 גרסינן לקמן א בפ"ד אמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע.

15 מאי קרא וכי תחדל לנדור אתיא חדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז.

16 אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה.

17 וגרסינן נמי בפ' נערה א"ל רבא לר"נ חזי מר הדין דרבנן דאתי ממערבא ואמר אזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטית.

18 ב א"ל יאות דתני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא חוטא מאי קרא כי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא הא לא תחדל יהיה בך חטא דף כ ע"א ג תנו רבנן לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות אל תהי רגיל אצל ע"ה שסופו להאכילך טבלים אל תרבה שיחה עם אשה שסופך לבא לידי ניאוף:

19 ירושלמי. מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחה.

20 דבר אחר מוקש אדם וגומר איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחה.

21 מעשה באדם אחד שאמר הרי עלי עולה ושהה להביאה ושקעה ספינתו בים:

22 דף י ע"א מתני' האומר קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כנויין לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירות שבועה שבותה ד שבוקה נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה:

23 גמ' אתמר כנויין ר' יוחנן אמר לשון אומות הן ריש לקיש אמר לשון שבדו חכמים להיות נודר בו וכן הוא אומר בחדש אשר בדא מלבו וטעמא מאי תקינו רבנן כנויין דלא לימא קרבן ולימא קרבן דלא לימא קרבן לה' ולימא קרבן לה' דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן ומפיק ש"ש לבטלה ותניא רש"א דף י ע"ב מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים ת"ל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וק"ו ומה זה שלא נתכוין להזכיר ש"ש אלא על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה

24 לימא כתנאי בש"א כנויי כנויין אסורין ובה"א כנויי כנויין מותרין לימא מ"ד אסורין קסבר לשון אומות הן ומ"ד מותרין סבר לשון שבדו חכמים הן לא דכ"ע לשון אומות הן ב"ש סברי הכי משתעי אומות וב"ה סברי הכי לא משתעי אומות ואב"א ב"ש סברי גזרינן כנויי כנויין אטו כנויי עצמן וב"ה סברי לא גזרינן ה"ד כנויי כנויין לנדר אמר רב יוסף מקנמנא מקנסנא מקנחנא.

25 כנויי כנויין דחרם תני ר"י מפשאה חרקייא חרכייא חרפייא.

26 כנויי כנויין דנזירות תני רב יוסף מנזיקנא מנזחנא מפזחנא.

27 כנויי כנויין דשבועות ה"ד שבואל שבותאל שקוקאל. שבואל בן גרשום משמע אלא שבובאל שבותאל שקוקאל אמר שמואל שובתא לא אמר כלום אשקוקא לא אמר כלום קורסנא לא אמר כלום:

28 נדר במוהי ה"ז כנוי לשבועה: תניא רשב"ג אומר במוהי לא אמר כלום במומתא לא אמר כלום אמר מוהי הרי זה כנוי לשבועה:

29 מתני' לא חולין שאוכל לך לא כשר לא דכי לא טהור וטמא נותר ופיגול אסור כאימרא כדירים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים כא' מכל משמשי המזבח אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן.

30 ר' יהודה אומר האומר ירושלים הרי זה לא אמר כלום:

31 דף יא ע"א גמ' סברוה מאי לחולין לא חולין הוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן רמ"א כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי ואלא ר' יהודה אימא סיפא רי"א האומר ירושלים לא אמר כלום ומדסיפא ר"י רישא לאו ר"י לא קשיא כולה ר' יהודה והכי קתני שר"י אומר האומר ירושלים לא אמר כלום וכי אמר כירושלים לר"י מי מיתסר והתניא ר' יהודה אומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים.

32 כולה ר' יהודה ותרי תנאי אליבא דר' יהודה.

33 דף יא ע"ב תנא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר.

34 לא חולין שאוכל לך אסור לא חולין לא אוכל לך מותר רישא מני ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר וקשיא לן הא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וא"ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ה"נ לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך האי תנא סבר לה כותיה בחדא ופליג

רי"ף נדרים א׳ ע״ב » « רי"ף נדרים ג׳ ע״א